השופט א' ריבלין:
1. המבקשת, ילידת 15.12.1950, אחות מעשית במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 6.3.1993. ביום 23.3.1995 העמידה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי את שיעור נכותה הצמיתה על 75%. בעקבות ערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי, במסגרתו הוצגו בפני הועדה סרטי וידאו בהם נראתה המבקשת מתנועעת באופן שאינו מתיישב עם תלונותיה, הופחת שיעור הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה לה והועמד על 20%. המוסד עשה שימוש בסמכות הנתונה לו בתקנה 15 בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ונכותה הועמדה על שיעור של 30%.
בית משפט השלום התיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה ובכלל זאת חוות דעת מטעם מומחה בתחום הנוירוכירורגיה וחוות דעת מטעם מומחית בתחום הפסיכיאטריה. המומחה בתחום הנוירוכירורגיה העריך את נכותה של המבקשת, בגין הגבלה בינונית עד קשה בתנועת עמוד השדרה הצווארי, בשיעור של 25%. כן קבע המומחה למבקשת נכות בשיעור 10% ו-5% בגין שיתוק חלקי קל בעצבי יד שמאל. אולם, לאחר שהוצגו בפני המומחה קלטות הוידאו בהן צולמה המבקשת ללא ידיעתה, הפחית המומחה את הנכות שקבע למבקשת, בגין תנועות עמוד השדרה הצווארי, והעמידה על 10%. את הנכות בגין השיתוק בעצבי יד שמאל העמיד המומחה על 5% ו-5%. בשלב זה, הוסכם על אשפוזה של המבקשת במחלקה הנוירולוגית בבית החולים ע"ש איכילוב כדי לברר האם תלונותיה לגבי מצבה הבריאותי הינן תולדה של התחזות. בעקבות האשפוז הזה שב ושינה המומחה בתחום הניורוכירורגיה את מסקנותיו, לגבי שיעורי הנכות של המבקשת, והעמידם על 10% בגין הגבלת עמוד השדרה הצווארי ו-5% ו-10% בגין הפגיעה בעצבי יד שמאל.
המומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונתה על ידי בית משפט השלום מצאה כי המבקשת סובלת מהפרעה נפשית מסוג "הפרעות דיסוציאטיביות של תנועה ושל תחושה". הפרעות אלה, כך לפי המומחה, עשויות להסביר את חוסר ההתאמה בין תלונותיה של המבקשת לממצאים הפיזיולוגים והנוירולוגיים. המומחה ציינה כי אין המדובר בהתחזות מכוונת לשם טובת הנאה. לפיכך, העמידה את נכותה הנפשית של המבקשת על 10%. לאור קביעות אלה הועמדה נכותה הרפואית הצמיתה הכוללת של המבקשת, לאחר שקלול, על שיעור של 30.7%.
2. המבקשת לא שבה לעבודתה כאחות מעשית לאחר התאונה, והחלה לעבוד, בחודש ספטמבר 1998, כפקידה בבית החולים ע"ש בילינסון, בחצי משרה. כיוון שכך, פסק בית משפט השלום למבקשת הפסדי שכר מלאים לתקופה שממועד התאונה ועד חודש ספטמבר 1998, והפסדי שכר בגובה ההפרש שבין משכורתה הצפויה כאחות מעשית למשכורת שהיא מקבלת בפועל בעבודתה כפקידה בחצי משרה, וזאת - מהמועד האמור ועד ליום מתן פסק הדין. בית משפט השלום העריך את שכרה של המבקשת - אלמלא התאונה - בסכום של 4,022 ש"ח נטו, ובתוספת הפרשי הצמדה - בסכום של של 7,383 ש"ח, ושיעור זה שימש לו לחישוב הפסדי ההשתכרות. בכל הנוגע להפסדי השתכרות לעתיד, פסק בית המשפט למבקשת סכום של 300,000 ש"ח על פי אומדן גלובלי, זאת תוך שהניח כי המבקשת צפויה היתה להרחיב את היקף משרתה עם השנים. בית משפט השלום אף ציין כי אין לשלול את האפשרות של שיפור במצבה הבריאותי של המבקשת. בנוסף, פסק בית משפט השלום למבקשת פיצוי בסך 81,000 ש"ח בגין עזרת צד ג', 40,500 ש"ח בגין הוצאות נסיעה מוגברות, 30,000 ש"ח בגין הפסד פנסיה (לפי אומדן גלובלי), 246,078 ש"ח בגין עזרת צד ג' בעתיד, ופיצוי בסך 123,039 ש"ח בגין הוצאות ניידות בעתיד.
3. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי פסק כי לא היה מקום ליתן למבקשת פיצוי מלא בעבור הפסדי השתכרות בתקופה שנקבעה לכך בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי סבר כי לא היה מקום לפצותה בגין התקופה שבין אוקטובר 1995 (אז שוחררה המבקשת משיקום בבית החולים ע"ש לוינשטיין) ועד אפריל 1997 שאז פנתה להשמה תעסוקתית, שכן לגבי תקופה זו אין כל ראיה רפואית על אי כושר לעבודה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות את המבקשת כמי שהייתה יכולה לעבוד במשרה פקידותית מלאה (ולא בחצי משרה) החל מיום 1.9.1998. לאור קביעותיו אלה, הפחית בית המשפט המחוזי מסכום הפיצוי שפסק בית משפט השלום, בגין התקופה שבין התאונה ועד חודש ספטמבר 1998 ואת סכום הפיצוי שניתן עבור החודשים שבין אוקטובר 1995 ואפריל 1997 - ובסך הכל 18 חודשים. כמו כן, הפחית בית המשפט המחוזי את הפיצוי שניתן למבקשת בגין החודשים שבין ספטמבר 1998 ועד מתן פסק הדין בבית משפט השלום בהתבסס על ההנחה, האמורה, שהמבקשת הייתה יכולה לעבוד כפקידה במשרה מלאה. בדומה, ובהסתמך על אותה הנחה, הפחית בית המשפט המחוזי את הפיצוי שנפסק למבקשת, בגין הפסד השתכרות בעתיד, מסכום של 300,000 ש"ח לסכום של 120,000 ש"ח ואת הפסדי הפנסיה מסכום של 30,000 ש"ח לסכום של 12,000 ש"ח. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על הפחתת הפיצוי שנפסק למבקשת בגין עזרת צד ג' בעבר מסכום של 81,000 ש"ח לסכום של 30,000 ש"ח כיוון שקבע כי לא הוכח בפני בית משפט השלום נזק בגובה הפיצוי שנפסק. בית המשפט המחוזי הפחית גם את הפיצוי שנפסק למבקשת בגין עזרת צד ג' לעתיד מסכום של 246,078 ש"ח לסכום של 80,000 ש"ח בציינו כי גם בית משפט השלום סבר כי קיימת אפשרות שמצב בריאותה של המבקשת ישתפר וכי ניסיון החיים מלמד כי המבקשת הייתה נזקקת ממילא לעזרת צד ג' עם התבגרותה והזדקנותה. לגבי עיקרי ראשי הנזק האמורים (הפסד השתכרות לעבר, עזרת צד ג' בעבר, ועזרת צד ג' לעתיד) ציין בית המשפט המחוזי כי הפיצויים שנפסקו למבקשת בבית משפט השלום עלו אף על סכומי הפיצוי שביקשה בתביעתה. בנוסף לכל אלה, בוטל על ידו כליל הפיצוי בגין הוצאות הנסיעה המוגברות בעבר, שנפסק למבקשת בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשת כלל לא תבעה פיצוי בגין ראש נזק זה בעבר וממילא לא הוכיחה קיומו של נזק לעניין זה. בית המשפט המחוזי הפחית גם את הוצאות הנסיעה בעתיד שנפסקו למבקשת מסכום של 123,039 ש"ח לסכום של 40,000 ש"ח.
יוצא כי בית המשפט המחוזי הפחית מן הפיצוי שנפסק בגין הפסדי השתכרות בעבר סכום כולל של כ-193,000 ש"ח. מהפסדי ההשתכרות לעתיד, כולל הפסדי פנסיה הפחית בית המשפט המחוזי סכום כולל של 198,000 ש"ח. כמו כן הפחית בית המשפט המחוזי סכום של כ- 217,000 ש"ח בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, גרע את הפיצוי בגין הוצאות נסיעה בעבר, כל כולו, והפחית מן הפיצוי בגין הוצאות נסיעה בעתיד כ-83,000 ש"ח.
4. כנגד כל אלה עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור. היא מלינה על כך שבית המשפט המחוזי התערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה והמיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו. המבקשת מדגישה כי בשל מגבלותיה הרפואיות, כתוצאה מהתאונה, איבדה את הכושר לעבוד במקצוע היחיד לו הכשירה עצמה - אחות מעשית. היא מתרעמת על כך שבית המשפט המחוזי פקפק במהימנותה ובאמיתות תלונותיה כפי שהובאו בפני הרופאים המומחים. לדעתה, לא היה מקום להפחית מהפיצוי שקיבלה בגין הפסדי העבר ומן הפיצוי שנפסק לה בבית משפט השלום בגין הפסדי ההשתכרות בעבר.
המשיבה, לעומתה, סבורה כי הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי וכי לגוף הדברים צדק בית המשפט המחוזי שמצא חוסר תאימות בין טענותיה של המבקשת לבין מצבה הרפואי. גם צילומי הוידאו, שנעשו ללא ידיעתה של המבקשת מוכיחים, כך לטענתה המשיבה, כי קיים פער בין התלונות לבין המציאות. מכל מקום, המשיבה סבורה כי אכן ראוי היה להניח כי המבקשת מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, לפחות בתפקידה החדש, וכי צדק בית המשפט המחוזי בפסיקתו.
לאחר שעיינו בטענותיהם הכתובות של הצדדים החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.
5. דין הערעור להתקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי שינה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום בכל הנוגע לכושר עבודתה של המבקשת בתקופה שבין יום צאתה מבית החולים ע"ש לוינשטיין ועד ליום שבו פנתה להשמה תעסוקתית. המבקשת אושפזה, סמוך לאחר התאונה, בבית החולים לצורכי שיקום. היא שוחררה מן האשפוז, אולם בחודש יולי 1995 הוחמר מצבה והיא אושפזה שנית והפעם בבית החולים תל השומר שם עברה ניתוח בעמוד השדרה. חודש לאחר מכן אושפזה שוב בבית החולים ע"ש לוינשטיין. בחודש אוקטובר 1995 שוחררה המבקשת מבית החולים. רק בחודש ספטמבר 1998 חזרה לעבוד בבית חולים כפקידה בחצי משרה. אכן, עשויות להתעורר תהיות באשר לפרק הזמן הממושך שחלף מאז סיום האשפוז האחרון בבית החולים ע"ש לוינשטיין ועד הפניה להשמה תעסוקתית, אולם בית משפט השלום הביא בחשבון את כל אלה ואף את הראיות שבאו לפניו לגבי המלצות שניתנו על ידי רופאים שונים לעניין האפשרות שהמבקשת תשוב לעבודה. בנסיבות אלה לא נתקיימה תשתית מספקת להתערבות כה מהותית בממצאי הערכאה הראשונה. ראוי לפיכך, לדעתנו, להשיב למקומו את הסכום שנפסק בבית משפט השלום בגין הפסדי ההשתכרות בעבר ולפיכך יתוקן פסק הדין בעניין זה באופן שיתווסף לפיצוי בגין ראש נזק זה סכום של 155,475 ש"ח.
6. אשר להפסדי השכר בעתיד, הציע בית המשפט המחוזי להניח כי המבקשת היתה מסוגלת לעבודה פקידותית במשרה מלאה וכי לעניין בסיס השכר אין לקחת בחשבון את התוספת שהיתה מקבלת כאחראית משמרת. הסכום שנקבע בבית משפט השלום, כשכרה של המבקשת אלמלא התאונה היה סכום של כ-7,100 ש"ח ושכרה בעבודה פקידותית במשרה חלקית הועמד על כ- 2,000 ש"ח. על פי נתונים אלה מגיע הפסדה של התובעת, לכאורה, לסכום של כ-3,000 ש"ח לחודש. לפי חישוב אקטוארי סך כל ההפסד מגיע לסכום העולה על פסיקת הפיצויים בבית משפט השלום בגין ראש נזק זה, עד שלא היה מקום להפחיתו עוד בבית המשפט המחוזי. יש לתקן איפוא, את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בראש נזק זה, ולהוסיף את הסכום של 180,000 ש"ח נכון ליום פסק הדין בבית משפט השלום.
לעניין התקופה שראשיתה 1.9.98 וסופה ביום מתן פסק הדין בבית משפט השלום הפחית בית המשפט המחוזי את הפיצוי שנפסק למבקשת בבית משפט השלום והעמידו על 40,000 ש"ח תחת הסכום שנקבע בבית משפט השלום - 78,792 ש"ח. בעשותו כך נדרש בית המשפט המחוזי להנחות שאליהן נדרש גם באשר לתקופות האחרות ובחישוב הפיצויים לתקופה זו אכן קצב למערערת סכום שאינו חורג באופן משמעותי מהחישוב המתבקש. התוצאה היא שבעניין זה אין מקום להתערב.
לא מצאנו עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי באשר ליתר פרטי הנזק.
7. סוף דבר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתוקן באופן שלהפסדי ההשתכרות בעבר יוסף הסכום של 155,475 ש"ח בצירוף ריבית כחוק ולהפסדי ההשתכרות בעתיד יוסף הסכום של 180,000 ש"ח. הסכומים נכונים ליום פסק הדין של בית משפט השלום. שכר טרחת עורך הדין יתוקן בהתאם.
המשיבה תישא בהוצאות המשפט של המבקשת בערעור זה וכמו כן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.